סיינטולוגים מאמינים שאנשים הם ישויות רוחניות נצחיות שחיו בעבר ויחיו שוב בעתיד, ושהאושר והנצחיות שלהם בעתיד תלויים בדרך בה הם חיים כאן ועכשיו. כמו שכתב ל. רון האברד בספר 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה':
"ברור שמה שאנחנו יוצרים בחברות שלנו במהלך תקופת החיים הזאת משפיע עלינו במהלך תקופת החיים הבאה שלנו. זה די שונה מה-'אמונה' או מה-'רעיון' שזה קורה. בסיינטולוגיה, יש לנו קשר קלוש מאוד לכפייה על אנשים להסיק מסקנות. אדם יכול להתנסות בדברים האלה בעצמו. וכל עוד הוא לא יכול לעשות זאת, איש אינו מצפה ממנו לקבל אותם.
העובדה שהעולם הבא הוא 'תקופת החיים הבאה' שלנו משנה לגמרי את המושג הרוֹוֵח של גורל רוחני. אין שום ויכוח לגבי העיקרים של כל אמונה, מאחר שזה לא נאמר במדויק וללא יוצא מן הכלל על-ידי כל הדתות שהאדם עובר מיד לגן עדן או לגיהינום. אין ספק שבתקופת החיים הבאה שלו, האדם חוֹוה את השפעת הציוויליזציה, שהוא נטל חלק ביצירתה. במילים אחרות, האדם חוזר. יש לו אחריות למה שקורה היום מאחר שהוא יחווה את זה מחר".
ההכרה שסיינטולוגים מגיעים אליה במהלך האודיטינג או ההכשרה שלהם, שהם אכן ישויות רוחניות שחיו בעבר ויחיו שוב בעתיד, מגבירה את תחושת האחריות החברתית שלהם. הפועל היוצא של הההבנה הזאת הוא תקן גבוה יותר של מוסר ואתיקה. העולם שאדם יוצר כיום זה העולם שהוא יחזור אליו מחר, והאדם יחיה בתקופות החיים הבאות עם פירות עמלו או עם תוצאות העבירות שלו.
זהו לא סתם רעיון מופשט בנוגע למצב העתידי של החברה. זה גם נוגע ישירות למצב הרוחני של האדם. אחד העקרונות הבסיסיים בסיינטולוגיה הוא שאנשים הם טובים מיסודם, אך המגע עם העולם הפיזי הפך אותם לאברטיביים ועל כן הם עושים מעשים מזיקים. המעשים הללו מפחיתים את המודעות והיכולות של האדם ודוחפים אותו לעבר ספירלה מתדרדרת של עצב ואומללות. דרך סיינטולוגיה, אדם יכול לעמת את המעשים שלו, לקחת עליהם אחריות, לדעת מהי אמת שוב ולחוות אותה שוב.
סיינטולוגיה מנסה להפוך את הספירלה המתדרדרת על פניה ולהשיג חופש רוחני לאדם ולחברה כולה.
סיינטולוגיה חולקת עם אמונות כמו היהדות, האיסלאם, הנצרות, הבודהיזם וההינדואיזם את השאיפה לגאולה רוחנית. בעוד שבסיינטולוגיה התנאים בהם ניתן להשיג את הגאולה הזאת שונים, השאיפה הרוחנית של הצלת הנפש משותפת לה ולאמונות רבות אחרות.
